מאז שהגעתי לפה, לסדונה, אני לא מפסיקה לחשוב עליו. על בילי. איפה הוא? לאן נעלם? איך זה יכול להיות שז׳אנר שלם של סרטי מערבונים הלך לו לאיבוד בשלושים שנה האחרונות.
אני חושבת על זה שהילדים שלי לא יכולים להבין את כמות הזכרונות שעולים לי בכל רגע שאנחנו מטיילים בנוף המדהים הזה. את הזיכרון של שבת בבוקר , שמה שמשדרים בכבלים הפיראטיים זה רק את Billy the kid ואת השריקה האלמותית של הקואוביים החתיכים על הסוס החום המבריק, וכמובן את קלינט איסטווד ב״הטוב, הרע והמכוער״ שתמיד הייתי רואה רק חלק מסוים מהסרט ולא מבינה , מיהו הטוב ומיהו הרע , כי כולם נראו לי רעים, ואת הויכוחים על זה עם הבן דוד שלי. וזיכרון של עיר הסרטים באילת, ( שעברה מן העולם) שהייתה בשבילי פסגת החלומות בתור ילדה, להרגיש לרגע איך זה לפתוח את הדלתות הדו כיווניות האלו ולשבת על הבר בזירת הצילומים שהייתה. ואת זה הילדים שלי לא יכולים להבין.
ועכשיו אחרי שביקרתי במקום הזה, במקום שבאמת צילמו בו את כל המערבונים , אני כבר לא אוכל להגיד לאביעד, את הבדיחה הידועה שלי , כשמשדרים איזה קטע ממערבון ש״צילמו את זה בעיר הסרטים באילת״🤣.
Deep in the valley 
כתיבת תגובה