את שלמה היכרתי בזכות שכן שלי. הוא גר בבית ממול והיה נוהג לשים את "חום יולי אוגוסט" בשיא הווליום כמעט בכל שעות היום. זה היה אי אז בסוף שנות ה80. אח"כ הייתי מאזינה קבועה של "גל ירוק" בגלי צהל בשנות ה90 בשבתות, וקבוע היו שמים את השיר "אבל אני הוא אדם המחופש לחייל " ורק דמיינתי את החייל שלי הפרטי שיהיה לי. ממש באמצע שנות ה90 הכרתי את החבר שלי שנראה לי שהאהבה שלו לשלמה ואליי היו באותה הרמה. הוא היה מאוהב בו קשות. לדעתי עד היום , באיזשהי קופסא סגורה, יש לי את הקסטה האפורה שנתן לי של "שדות של אירוסים " כמתנה הראשונה שלנו. זה היה הפסקול של אהבתנו ושל התקופה שהיינו ביחד. היינו יחד מחרפים את נפשנו בשביל לקבל כרטיסים להופעה בפסטיבל הסטודנט באוניברסיטה , שנה אחרי שנה. עד שזה נגמר. וגם הפסקול מבחינתי נשבר. מאז לא התקרבתי לשלמה. עשיתי עליו חרם. הייתי שומעת ברקע אבל לא נותנת לזה לחדור. להופעות , בטח שלא הייתי הולכת. אבל לפני כמה שנים, שסגרתי מעגל עם ההוא ששבר לי את הלב, שלמה חזר לחיי. כמו אז , את השירים שאהבתי, יכולתי לשיר בקולי קולות, וגם את השיר "כמו אז". את הטור השבועי של שלמה לא מפספסת, כי הוא אותנטי ומחזיר אותי בדיוק לתחושה של יום שישי בצהרים , שחסרה פה כל כך (חבל שכבר אין את התוכנית השבועית בשישי בגלצ) . יום שישי פה , לא מתגנב ככה בשקט כמו בארץ. פה, צריך להיות אקטיביים בשביל להרגיש את השישי בערב.
אז מה קרה שנזכרתי בשלמה?
היינו אצל חברים כאן, והעיניים שלי תפסו את הספר שירים של שלמה שהיה מונח להם על המדף. ספר ממש ישן ,אבל עם כל השירים שאני אוהבת. ואיך שהתחיל הדפדוף הגיעה הגולה. ככה משום מקום. והיה קצת לא נעים להסתיר ולהסתתר, אבל העיקר שהיינו בין חברים טובים…
ומאז אני בפרץ געגועים לשירים ומפזמת בלי הפסקה את "שינויי מזג האויר " שכל מילה כאילו נכתבה בשבילי. ומידי פעם צורחת את השורות של "ניסע, ניסע, אולי נגיע עד מחר
אם לא נאט, לא נביט, לא נשים לב לפרטים
לא נגיע לארץ חדשה
לא נגיע, נגיע, נגיע לארץ חדשה"!!!!!
ואני שואלת , מתי כבר שלמה, מתי אתה בא לבקר פה בעמק?אני רוצה לצרוח את השירים שלך
*** מסתבר שאני לא עוקבת אחרי כל החידושים… חיפשתי תמונה של שלמה ומצאתי באפל סטור את הטור השבועי של שלמה! שהוא מקריא אותו בקולו .. אז הרווחתי בזכות הכתיבה של הפוסט😀😀😀***
מצרפת בשבילי , כמה מהשירים היקרים לליבי.
שינויי מזג האויר
שינויי מזג האויר הביאו אותי לחשוב
שמלבדם אני עצוב גם בגללך.
ליד הבית שהיה ביתי, סללו רחוב,
אני יודע, משהו פה משתנה.
הנה ענן,
דומה לעוד עננים שכבר חלפו,
ובכל זאת עוד – אני רואה צורות.
פעם הייתי מקרב
את כל הגוף לנשיקות,
הייתי בא אצלך, לומד הכל.
פעם היו בי עוד אנשים,
נותרו לי רק שמות,
גם ים מוחק שמות – כתובים בחול.
אבל עכשיו אני יודע,
שבכל זאת את איתי,
וביחד, שנינו יחד, נולדים.
חילופי האנשים הביאו אותי לחשוב,
שמלבדך לא נשאר לי אף אחד לאהוב.
ליד הבית שהיה ביתי, סללו רחוב,
אני יודע משהו על רע וטוב.
הנה הים,
דומה לעוד ים, ועוד ים, ועוד נמשך.
תמיד יש ים, תמיד ישנה סירה.
פעם הייתי מקרב…
מה שאמרת ומה שלא, הביא אותי לחשוב,
שהמילים שלנו נפגשות.
ליד הבית שהיה ביתי, סללו רחוב,
נתנו לו שם, תמיד נותנים שמות.
הנה גם את,
פעם את דומה לים, ופעם לא,
פעם את שם, ופעם את פה.
Deep in the valley 
כתיבת תגובה