זה לא קל לשבת מרחוק ולשמוע את החדשות בארץ. לשמוע מאמא או חברה שכמעט ולא רואים אנשים בסופר, בקניון או ככה סתם ברחוב . לחשוב שהמדינה תיכף נבלעת לאיזה בור , זה ממש לא כיף. ( כזו אני מגזימנית גם בחרדות) במיוחד שהזמן שלי מתקתק עד החזרה. לראות בחדשות את המסעדות שנסגרות, בתי הקפה , להמשיך לקבל עדכונים במייל מהמועדון כושר שהייתי מנויה עליו או מהספריה הציבורית בשכונה , שהם עוברים למתכונת מצומצת , זה לא נעים.
וזה לא נעים במיוחד כי ההבנה מחלחלת שזה כנראה באמת בלתי אפשרי להמשיך ולהתנהל כרגיל במדינה הקטנה שלנו לנוכח הכאוס המשתולל ביקום סביבבנו.
שהרי במדינה שלנו, זה אפשרי לסוע לאורכה ולרוחבה במשך 6 שעות, עם הגזמה 8, וכשאני משווה למרחבים פה ולגודל של כל מתחם ציבורי, זה מובן שבצפיפות זה באמת יותר מסוכן עם המגיפה. לשם ההשוואה: רק בתוך מדינת קליפורניה, בנסיעה של 8 שעות מהבית שלנו , שנמצא ככה טוב באמצע, הגענו רק למחציתה(כמעט עד לוס אנג'לס) ויש עוד לפחות 3 שעות נסיעה באוטו עד לגבול הטריטוריאלי (סן דייגו ) ובכלל לא לקחתי בחשבון את הגבול הצפוני. אז כנראה שבכלל אין מקום להשוואה וזה ממש לא תפוחים לתפוחים אלא דלעת גיאנטית לגרגר אורז.
ושבישראל בחנויות הכי סטנדרטיות , שהן לא גדולות, נראה שבאמת קשה לשמור על מרחק והסיכוי להידבק גבוה יותר או לפחות להיות חשוף למאומת , וזה מה שמאלץ את העסקים לסגור . ואם אמשיך בהשוואה לכאן, אז פה כל סופר הוא בגודל של חצי מהגרנד קניון והסיכוי שתתקל במישהו , מתוך ה100 ששוהים שם הוא קלוש . ושהכל פה מושתת על drive thru והזמנות און ליין. ולכן בתי הקפה או המסעדות פה, לא נראה לי שיכולים בכלל לחשוב על להיסגר עם הכמות אנשים שמסביבנו בכל רגע נתון , כי זה לא ״שכונתי״ פה , זה מסחרי ביג טיים , ואנשים כל הזמן ייצאו מהחורים שלהם וייקנו קפה או שאר מוצרי צריכה. וזה כל כךךךךך שונה מישראל.
בוא נגיד, שבתקופה הקצרה שאני פה ,עוד לא יצא לי להיכנס לסטארקבאקס ולהיות היחידה שם . וגם לא יצא לנו להיות היחידים על ה HIGHWAY (הלוואי!), וגם לא יצא לי מעולם להיות ראשונה או יחידה בתור לקופה ברשתות הפארם פה הענקיות. ואפילו שגם פה המספרים מזנקים וכולם משתעלים והמיילים מהבתי ספר והחוגים עם התחלה של COVID CASE COMMUNICATION לא מפסיקים להגיע.. אבל זה ברור לי, שכאן, לא ניתן לסגור, ולא ניתן שהמגיפה תשתלט על החיים פה כמו בישראל . ועל ארצות הברית ההשלכות לא יהיו ברמה קטסטרופלית וכל כך חמורות כמו שעל המדינה שלנו.. ושוב, זה לא שהמגיפה לא מורגשת כאן. מורגשת מאוד ,אבל עדיין כנראה לא יורגש ברמה היומיומית כמו בישראל…
וכל מה שאני כותבת הוא מתייחס רק לגבי האיזור שבו אני גרה. אומנם פרבר , אבל של חמש מאות אלף איש, בלי לקחת בחשבון את כל הפרברים הצמודים אלינו…
וזה נכון שבישראל מאוד מתקדמים קדימה(ויהיה לי על זה פוסט המשך) , אבל עדיין יש אוכלוסיה רבה שלא חיה את הההזמנות און ליין ואת החיים דרך ה QR , כמו פה .
וכן, הבנתם , אני מודאגת! והאימרה ״שהגודל קובע״ לא מצחיקה אותי , וככה זה כשיושבים מעבר לאוקיאנוס ומדמיינים את הרע מכל קורה.
והלוואי וכל מי שיושב שם על הכיסאות בירושלים יימצאו באמת את הטקטיקה הנכונה , כי באסטרטגיה הם לא משהו….
אבל לסיום, יכול להיות שבאמת הגזמתי? ושאני סתם נורא מושפעת מהתקשורת ? והכל בכלל בארץ כרגיל?
Deep in the valley 
כתיבת תגובה