Deep in the valley

מהרגע שהגעתי לפה, לא הורדתי את הנעלי ספורט. בכלל את הבגדים הספורטיביים. אין לי מושג בשביל מה סחבתי איתי במזוודה בגדים חגיגיים . כאלו שהייתי הולכת איתם לעבודה. ( מקווה שזה לא היה לחינם ומתישהו הם לא יהיו רק על הקולב) . בכל אופן, האישיו הוא שמהרגע שנחתתי פה, נפלתי לתוך רשת של קשרים בזכות אישה אחת ומיוחדת ושמה דונה! דונה זה שם דבר בעמק . נתחיל מזה שהיא הצליחה לעשות את מה שאביעד לא הצליח לעשות במשך כמה חודשים. כן, לימדה את אגם לרכב על אופניים בלי גלגלי עזר בפחות מחצי שעה! ונשאלת השאלה איפה היית דונה לפני שנה , כשאביעד רץ עם מקל מטאטא ברחוב היחידי הישר בדניה, הלוך וחזור עם האופניים ללא הצלחה במשך לפחות חצי שנה. אז נחתתי היישר לקבוצת הריצה שנקראת מתחילי בוקר ( לכל מי שלא עובדת או לפחות לא בבקרים) ולא עזר לי שהצהרתי שאני יכולה לעשות הכל , חוץ מלרוץ. דונה ישר לקחה אותי תחת חסותה ולימדה אותי לרוץ, באמת בלי שהברכיים ייכאבו, ואפילו כמעט 4 מייל. ( על יחידות המידה פה אפרט בהמשך). ולא כמו שאומרים, אלא המצאה שלי בלבד , ״צרת רבים מובילה לחכמת ההמונים״, אז כן, אני רצה/ הולכת עם כולן ביחד(או לפחות עם מי שלא איכפת לה להתקשקש) ברחבי השכונה בין הבלוקים , ועל הדרך מבינה לאיזה חוג כדאי לשלוח . איפה קונים בורקס ופתיתים, איך נרשמים ל pcr ומתי יש את הסיילים הכי שווים ומי מכיר את מי. אז קבוצת ריצה זה בכלל קבוצת ניהול ידע שעובדת לא רק על השרירים של הרגליים והידיים אלא אם (או בעיקר)על שרירי הפה .ודונה, ששולטת באורח חיים בריא, על הדרך מרביצה בנו תורה ומלמדת גם על תזונה נכונה. מקווה שאחזור לארץ לפחות באותה מידה של מכנסיים , ושאם אתחיל מתישהו לעבוד, שאעבור את מבחן הקבלה לקבוצת מתחילי ערב. והעיקר שאמשיך לטוות עוד כמה לולאות ברשת הקשרים פה. והכל בזכות אישה אחת ויחידה שיש לה כפית קסמים בפה ושמה דונה(-:.