Deep in the valley

אני עדיין מוצאת את עצמי עומדת מול מבחר עצום של מדפי רטבים, קורנפלקסים, חטיפים, ותחבושות ומחפשת עם העיניים את מה שאני מכירה מהשופרסל והסופרפארם.

ועדיין מופתעת שאני רואה את כל הפירות שאני מכירה בלי שום קשר לעונה ובלי כל חשש לחרצנים ואני פשוט לא יודעת איזה סלט כדאי להכין ועם איזה רוטב.

לצערי, יצא לי לדרוך על קקי אפילו שהרחובות כאן מצוחצחים וכל כך נקייייייים ..

וחושבת שהייתה תקיפה באיראן בכל שעה לערך, כי המנחת של מטוסי קרב הוא ממש מעל הבית. ואפשר לחשוב שאני ממש גרה ברמת דוד.

אני ממשיכה להתפעל מהכלבים המחונכים שהולכים כל כך יפה ליד הבעלים שלהם ותמיד תמיד יש להם חצאית, טוקסידו או פפיון, ככה בקטנה או שלפעמים הם פשוט בעגלה!.

וכשאני הולכת לספריה הציבורית פה ולא מאמינה בדלפק שהיא אומרת לי שאני יכולה לקחת עוד 90 ספרים, כי אפשר להשאיל 100 בכל פעם. הגעתי לגן עדן?

וזה לא משנה כמה פעמים עשיתי לעצמי "טיפול בחשיפה" וכשאני עולה על הכביש המהיר פה , אני עדיין מתכסה בזיעה קרה.

עדיין מחכה לאישור עבודה,

וכן, עדיין מתלהבת , מתרגשת , מתוסכלת לפעמים יותר ולפעמים פחות . לפעמים הרבה ולפעמים מעט. מה שבטוח מתגעגעת .

זוהי שקיעתה של הזריחה….