Deep in the valley

היייייי זו אני! לאן נעלמתי אתם שואלים? אז זהו,  שגם אני הופתעתי והפתעתי את עצמי. הייתי בטוחה שאכתוב ואחלוק ואספר וגם אתעד כבר מההתחלה, כבר מהנחיתה  . אפילו הכנתי אתר מוכן בwix  עם פלטפורמה בדיוק כמו שאני אוהבת, עם חלוקה לנושאים ומקום לתמונות ומקום לסתם אימרות ואנקדוטות , אבל כנראה לא סתם המציאו טובים וחכמים ממני את הקלישאות. וכשאומרים שלוקח זמן להתאקלם, וכל ההתחלות קשות , נו וכל המשפטים המאוסים עלי אדמות…אז כנראה שיש דברים בגו..

אז הבנתם! זה באמת מטלטל וזה באמת שונה וזה באמת מורכב וגם מדהים  והכל ביחד ואני יכולה להמשיך במילים שיתארו  וימליחו ויפלפלו את הסלט הזה. וזה לא שלא הייתי  בעולם הגדול, הייתי אפילו ממש פה  , בשכונה שבה אני גרה ,  לפני כמה שנים באיזה נסיעה בדרך לסן דייגו , אבל לגור כאן,לחיות כאן זה כבר משהו אחר. השינוי מתחיל מלקום בבוקר בקליפורניה עם להקת אווזי הבר שמקרקרים בכל בוקר (וזה לא להתעורר  לקול נביחות הכלבים של השכנים החיפאים שלי ) וזה ממשיך בהמון חוויות שכאלו לאורך היום,  שכשאני הולכת לישון אני לא מצליחה להיזכר בכלל מה היה היום מרוב עומס מחשבתי..

הכי נכון יהיה להגיד שעשיתי ריסטרט. ריסטרט למה שאני מכירה , יודעת , מבינה . ריסטרט למחשבות,  להרגלים וגם לאנשים.

<p>הופתעתי ביג טיים מגודל השינוי. מהעוצמה, מהטלטלה , מכמה שחשבתי שאני מוכנה , ומכמה שאני יודעת להכין ומכינה ומכילה , זה huge!! זה כמו בהריונות ובלידות, עד שאתה לא חווה את זה על הבשר שלך , הסיפורים שאתה שומע ״על ״, זה לא עובר דרכך, זה לא חודר אלייך. זה ליד.

אבל, הנה , עברו כבר חמישה חודשים ואפשר להגיד שנחתתי. ועכשיו אפשר להתחיל .