Deep in the valley

עמוק בעמק הסיליקון

לקט ישראלי בטעם קליפורני

השבוע , הזמינה אותי חברה לכבוד היומולדת שלה לסיור ליקוט כאן בעמק. כל כך רציתי להצטרף לסיור ליקוט בארץ מה שהפך למעין טרנד חזרה לטבע, אבל נו , התחילה הקורונה וזה כבר לא הסתדר , כמו הרבה תוכניות אחרות. אז בקיצור שמחתי והתלהבתי, וזה עוד שממש באותו בוקר קיבלתי מחבר, שנחשב בסיירת ליקוט בארץ (לא משנה מה המזג אויר, אפילו בגשם זלעפות יוצא ללקט לו ביער) , תמונות שלו ושל הפטריות יחד עם כמה גמדים שנהיו ממש חברים טובים . אז יצאנו לשמורה ממש קרובה לבית עם מדריכה שרק מהשם שלה אפשר לדעת שיש לה גנים חזקים של אהבת הארץ. וכאן בדיוק מגיע הטויסט, איזו ארץ? כן כן, כמובן שזאת זו שאני ואתם מגיעים ממנה , כי אפילו שעשינו סיור בעקבות האינדיאנים ושבט האולוני ( יש לי מורה קטנה ושמה אגם שדואגת להעשיר את הידע בהיסטוריה שלי ) כשעוברים ליד כל צמח או פרח , בסוף זה תמיד נגמר בהשוואה לדפנה הארץ ישראלית, לסרפד ולצנון הישראלי , למרווה ולאלון הארץ ישראלי. ונשאל, למי למי יש יותר כבוד? למי יש בלוטים יותר רכים, לאלון הא״י או הקליפורני? ומי עשה בו שימוש יותר פרקטי ? האינדיאנים שהיו מכינים ממנו משחה כלשהיא או הצברים שהיו רוגמים עם הבלוטים אחד את השני. וסליחה טלילה , המדריכה , אם הקשבתי רק בחצי אוזן. פשוט הפלגתי בדמיון וחיפשתי נוצות על הקרקע שאולי נשרו לאינדיאני שהיה פה וטרם התגלו. נפעמתי מהמזג אויר הקייצי בסוף ינואר , מכמות הצמחים והפרחים שאני מכירה כולל את טעם החמצוץ, אבל למדתי שדווקא המינים שאני מכירה מהארץ המובטחת למעשה נחשבים מינים פולשים לאיזור. אז זה קצת טומן משמעות נסתרת פה??? בסיור גם טלילה המדריכה אמרה שיש המון צמחים שהיא פשוט לא מתעכבת ליד מפאת שלא נסיים כמו סוקרטס שהורעל מהקוניאין. … אבל מה לעשות שהצמח הזה משתרע על פני כמעט כל השמורה ולמעשה מכיל כמות של רעל לכל המיליונים מסביב..

ואי אפשר לסיים סיור בלי פיקניק כמו שרק בנות ישראליות שגדלו בקיבוץ יודעות לארגן גם במרחק של אוקיינוס.

בסוף הסיור גם למדתי להכין ניוקי מהעלים שליקטנו שיצא ממש מעדן! מועכים את התפוחי אדמה בידיים עם העלים, יוצרים נקניקיה מאורכת והופ למים הרותחים ויש לנו ניוקי מהטבע!