כשלקחנו את ההחלטה של הרילו , היה בזה הרבה מחשבה וגם על פסק זמן מהמירוץ של החיים בדיוק בגיל הארבעים. חשבתי שאם אין לי ילד רביעי לפחות חופשת לידה בהגדרה אק בלי הילד ובלי העבודה. זה נכון, בהתחלה הרגשתי כמו בחופשת לידה של הבן הראשון שלי. הכל חדש , מלהיב , מאתגר, מסקרן. ברור שיש ועדין את הקשיים של ההסתגלות , ההתאקלמות למצב חדש והרבה הרבה ענינים. חשבתי שזה שאני לא אעבוד זה יעזור לי ולבני ביתי בהתאקלמות, הסתגלות. מה שבאמת נכון! זה מאוד עזר , כי אין לי מושג איך הייתי יכולה להשיג אישורים על כל הימים שהתחלתי להבין מה קורה סביבי רק ברבע שעה לפני שכבר צריכה לקחת את אגם מהבית ספר, ואיך הייתי יכולה להסביר לבוס שלי למה אני מאחרת היום ומחר וגם מחרתיים ושבשבוע הבא אעדר ליומיים ובשבוע שלאחריו אהיה רק יום אחד. אז חסכתי מעצמי חיפוש במחסן התירוצים אבל לא חסכתי 💰… בכל אופן. מרגישה שהגיע הזמן לחפש את המסגרת המתאימה , כי ממש עברתי את שלב התיירת ובמיוחד הגיע הזמן שהילדים שלי יחזרו לחמם אוכל במיקרו! ואת הפוסט הזה אני כותבת בעיקר לעצמי, שאזכר ביום הימים , בתקופה שלא עבדתי ורק סידרתי, תיאמתי, הסעתי, בישלתי, קניתי, אפיתי, ליוויתי, הסברתי, תיווכתי, החלפתי גלגל, ובין לבין רצתי והייתי רק כמה שעות עם עצמי.. אז אולי כשאהיה שוב במסגרת, הסקילס שאני מעידה על עצמי בקוח יבוא באמת לידי ביטוי הכי טוב – מולטיטסקינג. ואז הכל ייכנס לטו דו ליסט מסודר ומאורגן שגם מתחלק עם עוד צד במשוואה…
מה שכן, דמיינתי שבאיזשהו שלב , סימני השאלה שמתרוצצים אצלי בראש ייעלמו ואני אהפוך להיות נינוחה ושלווה ורגועה, אבל זה עדיין לא קורה. אי הוודאות אפילו עכשיו , שמונה חודשים אחרי, עדיין מרחפים שם בבולד רחב. מה נעשה בקיץ? ניסע לישראל לא נסע? אמצא עבודה ? במה? מתי? איזה מסגרת לאגם? ומה זיו ולטם יעשו אם נישאר כאן … וזה פשוט לא נגמר ……
ולפוסט הזה החלטתי לצרף שוב את הסרטון מההופעה של לטם השבוע מהתחרות האחרונה לעונה, שבהחלט היתה שיא האינטנסיביות סביב זה ושיא החוויה!
Deep in the valley 
כתיבת תגובה